רגע לפני הנפילה

יותר מהנה מקריאה שניה של ספר אהוב, חזרה אל ספר שנהנית ממנו אבל עזבת באמצע הקריאה, סימניה נעוצה בליבו.

את Union Atlantic של אדם האסלט התחלתי לקרוא לפני למעלה מחצי שנה, ואף כתבתי על הפרקים הראשונים של הרומן כאן. 

Union Atlantic הוא הרומן הראשון של האסלט. קדם לו 
קובץ סיפורים קצרים בשם You are not a Stranger Here, 
שעל אף הנושאים בהם עסק: הומוסקסואלים בארון, בני 
נוער שמגלים את מיניותם, וגברים שמעולם לא התמודדו 
עם מיניותם (רואים שמישהו קרא את דניס קופר..)

העלילה של Union Atlantic מתרחשת בין שתי נקודות משבר גדולות שהתרחשו בארה"ב מאז תחילת האף השני לספירה: פוסט-9/11 ומשבר אנרון, וטרום המפולת הכלכלית של ספטמבר 2008.  

הספר נפתח ב1988, במזרח התיכון. דאג פנינג אחראי על ביטחון האוויר בספינת המלחמה וינסן (USS Vincenne) כאשר הצוות שלו מזהה ומיירט מטוס נוסעים אירני ובו 290 אזרחים. נקודת הפתיחה הזו משרתת את הספר כ'נפילה', חטא ראשוני ממנו מתגלגלת העלילה אל עבר סופה העגום והצפוי.

קפיצה חדה לשנת 2002. דאג הוא אחד מראשי בנק בשם UNION ATLANTIC. כפיצוי על ילדות של מחסור (אמו האלכוהוליסטית התפרנסה מניקוי בתים, ודאג קם יום אחד והתגייס לצבא מבלי לומר לה מילה,) דאג בונה לעצמו בית מפואר (האסלט מכנה את המבנה, 'Greek Revival Château',) לא רחוק מביתה של אמו. במהלך הרומן, דאג מסתבך בפרשיית הונאה גדולה שגורמת לערעור מעמדו וחושפת את הקורא בפני ביקורתו של האסלט לגבי הגוורדיה הכלכלית האמריקאית שהתנהלה לאורך שנות האלפיים בחוסר אחריות וחשפה את הציבור בפני סכנות שלא היה מודע להן, ושרק המדינה הצליחה להתירן, באמצעות התערבות כלכלית מסיבית (הרומן נכתב לפני המשבר הכלכלי של ספטמבר 2008 אך פורסם רק בשנת 2010).

בשכנות לדאג גרה שרלוט גרייבס, מורה להיסטוריה שהוצאה לגמלאות מוקדם מן הצפוי בשל דעותיה הלא רווחות ועקשנותה לדבוק בהן בתכנית הלימודים שהעבירה לתלמידיה. שרלוט נחושה להילחם בדאג, שבנה את ביתו על קרקע שהייתה שייכת בעבר לסבה. גרייבס, שחיה בגפה יחד עם שני כלביה, ווילקי וסאם (גרייבס מדמיינת לעיתים קרובות שהכלבים, שלובשים את דמויותיהם של הכמרים מלקולםX  והכומר הפוריטני קוטון מאת'ר, ממובילי צייד המכשפות בסאלם) היא אחת הדמויות היותר מעניינות בספר, וסביבה נטווית רוב יכולת הכתיבה הייחודית של האסלט, שנוטה לעיתים קרובות לפיוטיות.

המאבק בין השניים, שממלא את רוב עלילת הספר, הוא מאבק בין ישן וחדש, בין אמריקה של האבות, חדורת הערכים, ובין זו החדשה, החמדנית, חסרת המעצורים. הנה כך מתאר האסלט את ביתו של דאג, שנראה בעיניה של גרייבס כחלק מתופעה רחבה וחסרת מעצורים של התפוררות הערכים:

Over the last year, as it was being built, she had often reminded herself that the house was merely the furthest and most galling advance of the much larger intrusion, the one that had begun decades ago, first at a distance, a sighting here or there, a fancy stroller in the library stacks, a concern for caloric totals voiced over the meat counter. More recently had come the giant cars, the ones that looked as if they should have gun turrets mounted on their roofs, manned by the children glaring from the backseat. For years the news had made so much of bombings in the Middle East, and of course in dear old New York now as well, and of the birds of prey we released in retaliation but they never mentioned the eyes of the wealthy young and the violence simmering numbly there. She had seen it at school, the way her students had grown pointed, turned into swords wielded by their masters. As soon as she began speaking of such things openly the principal had gone to the retirement board and they had got rid of her. Nearly forty years of teaching history to the children of this town and they had hustled her out for speaking the truth

דאג (ובני דורו) מייצגים בעיניה של שרלוט, אם כן, את כל מה שנורא ביותר עלי אדמות. בניגוד אליו מוצאת המורה המזדקנת נקודת אור קטנה בדמותו של נער צעיר בשם נייט פולר, תלמי תיכון בשנת הלימודים האחרונה ללימודיו, המגיע לתגבורים אצל שרלוט, ואט ואט מתחבר עימה:

He attended to her words as if it weren't only the content that mattered. Toward the end of her years at school, even her better students had become mere harvesters of fact, unwilling to be transformed by what they might learn. They were closed to that higher ambiguity that came only from observing at close range a person compelled by knowledge, someone who might show by example how one's first self, illiberally imposed, could be given up in favor of the chosen course. But not this young man, It wasn't that his few questions had been all that penetrating, and indeed his being impressed by the intruder's mansion had struck her nearly dumb. But he considered her arguments; he followed the rhythm of her words. A generosity of attention. That was the heart of it

כפי שנרמז לעיל, נוצר משולש של יחסים בלתי-אפשריים בין דאג, שרלוט וניק, כאשר כל אחד מנסה לקנות חזקה על הנער הצעיר והמבולבל. דאג וניק מתחילים לנהל קשר המבוסס בעיקר על יחסי מין (הצעיר מפתה את המבוגר, והמבוגר, בתורו, משתמש בצעיר ככלי ניגוח בשכנתו היריבה).

כמו בכל רומן טוב, אין כמובן מנצחים, ושני הצדדים יוצאים מופסדים מן המאבק, כאשר האמצעי (ניק) נדפק מכל הכיוונים.. הנה כך מתאר האסלט את שימושו של דאג בנייט כאינסטרומנט, באופן הגובל בפטישיזם ובסאדיזם:

This was the thing - why he kept him around. To tackle a male body, one like his own boyish self, to push it and get at it, his dick and this fucking just a means to the end, To fuck weakness, to pummel it

***

אם נדרשת השוואה, הכתיבה של האסלט היא שילוב בין נטייה לאמירות גדולות נוסח טום וולף וביקורת חברתית מגובה בעיסוק בפרטי הפרטים שמרכיבים את הקיום היומיומי, נוסח ג'ונתן פראנזן). ככלל, האסלט שולט היטב במדיום הרומן (סופרים שמתחילים את דרכם עם סיפורים קצרים מיטיבים בד"כ בכתיבה של אפוסים גדולים יותר).

עד שהספר יראה אור בעברית (אם אכן יראה אור בעברית..) אפשר ליהנות מכתיבתו של האסלט בשפת המקור, באנגלית. ספר מומלץ.